הַפוֹלְקְלוֹרִיָּה | על אודות הבלוג

לאתר הבלוג

הַפוֹלְקְלוֹרִיה היא במה לכתיבה ולדיון על תרבות עממית ועל תרבותם של חוקרים/ות המתבוננות בעממי. אנו מתעניינים/ות
בתהליך המסירה של הידע העממי, ביצועו והפצתו, ובגילויים של תרבות עממית בכל רבדי החיים. מסקרן אותנו כיצד
מתגבשים תהליכים של הפקת ידע, מה הן המתודולוגיות של 'התא' העממי שבעזרתו ידע נשמר, מועבר מדור לדור, מתעדכן
ומשתנה ובד בבד מצליח לזקק גרעין מהותי שסביבו מתלכדת קהילה.
פולקלור הוא שמה של דיסציפלינה אקדמית שעוסקת בחקר תרבויות עממיות החל מהמאה ה- 19 באירופה. בארץ ישראל
החל התחום להתפתח בראשית המאה ה- 20 והשתלב באקדמיה, בתהליך הדרגתי, החל משנות ה- 60 , משם התפשט התחום
למרבית האוניברסיטאות בישראל וכן למספר מכללות אקדמיות. לאורך כל אותן השנים, בכל אחד מאזורי הפעילות התפתחו
גישות מחקר מגוונות שלכל אחת מהן דגשים יחודיים. כבר מאותן השנים חקר הפולקלור התאפיין בקשר הדוק לשדה המחקר:
השפה המדוברת והכתובה, ביטויי תרבות חזותיים וחומריים, פרקטיקות יומיומיות ואירועים יחודיים; הללו היוו את מוקד חקר
הפולקלור מראשיתו ועד היום.
בעוד שחקר הפולקלור עושה שימוש במגוון תיאוריות מתחומים משיקים, הדיסציפלינה עצמה 1 הצמיחה שלוש תיאוריות
וגישות מחקריות מרכזיות הגישה הגיאוגרפית היסטורית, התיאוריה ההקשרית - - 2 והגישה המורפולוגית סטרוקטוראלית. - 3
בשלביה הראשונים הגישה הגיאוגרפית היסטורית ביקשה לזהות את מוצאה המקורי של הפרקטיקה העממית, בין אם מדובר -
במקורו של סיפור עם, עיצוב מקורי של חפץ או גרסה מקורית של אמונה עממית, ובשלביה המאוחרים יותר התמקדה
בהשוואה בין גרסאות שונות. לעומתה, התיאוריה ההקשרית דורשת את החומר העממי בהקשרו הביצועי, דרך מתן תשומת לב
לאירוע ההיגוד, הביצוע או השימוש ואילו הגישה המורפולוגית סטרוקטוראלית שואפת לזהות צורות קבועות ודפוסים חוזרים -
במבעים תרבותיים, ורואה בפולקלור 'צורה מיוחדת של יצירה'. שלוש גישות ניתוחיות אלה ניצבות לעיתים אחת מול השניה
כגישות מנוגדות ובמקרים אחרים הן משתלבות ומשלימות אחת את השניה. יתרה מכך, לאור מרכזיותו של 'השדה' בחקר
הפולקלור מוצאים עצמם בנינוחות, זה לצד זה, נרטיבים מקבילים, סותרים, נפגשים ומתפצלים. לאחרונה דורותי נוייס אף
הדגישה את אחת מהמעלות של חקר הפולקלור השילוב של תיאוריות באופן צנוע ) - humble ) . 4
למי שייך הידע העממי? מתי ידע זולג מתרבות אחת לאחרת? מה ערכו של ידע הנוצר כאשר האקדמיה מתבוננת בתרבות
עממית? ומה קורה כאשר חוקר/ת מתוך הקהילה משתמש/ת במבט ביקורתי? סוגיות אלו ואחרות הקשורות לתרבות עממית,
לחקר הפולקלור ולחוקרי/ות פולקלור, כמו גם נושאים נוספים שאותם יעלו קוראי הבלוג ירכיבו את עמוד השידרה של
הַפוֹלְקְלוֹרִיה.

עורכים: ליטל בלינקו-צבע, הילה זקסנברג ותום פוגל

לאתר הבלוג

*מכתבים למערכת ניתן לשלוח לכתובת המייל: Hafolkloria@mail.huji.ac.il יש לציין הסכמה לפרסם את תוכן התגובה.

1 Kaarle Krohn, Die Folkloristische Arbeitsmethode. Oslo 1926; Antti Aarne and Stith Thompson, The Types of the Folktale. A classification and a bibliography. Helsinki 1961. 2 Américo Paredes and Richard Bauman, eds. Toward New Perspectives on Folklore. Bloomington, IN 1972; Dan Ben-Amos, ed. Folklore Genres. Austin TX 1976. 3 Vladimir Propp, Morfologija Skazki (Moskva 1928): Roman Jakobson and Petr Bogatyrev, "Die Folklore als eine besondere Form des Schaffens" (Nijmegen-Utrecht 1929). 4 Noyes Dorothy, Humble Theory- Folklore's Grasp on Social Life, 2016